עץ גרגיר פנמה (בשמו הבוטני: Muntingia calabura) הנו עץ פרי ירוק עד שמוצאו דרום מקסיקו, האיים הקאריביים ומרכז אמריקה. לעץ שמות רבים בלועזית ובעברית הוא נקרא גרגר פנמה וכן דובדבן פנמה. העץ מתאים למרבית האיזורים בישראל ומתאים לגינה הביתית. העץ גדל באופן טבעי במרבית איזורי הגידול שלו ולא כגידול חקלאי אינטנסיבי. בקצרה ניתן לומר כי מדובר בעץ נוח לגידול, מתגמל מאוד בפריו ובעל מראה נאה.
הפרי בגודל של ענב גדול. בעת ההבשלה צבעו הופך מירוק לאדום ולו טעם מתוק משובח ומרקם עדין. ניתן לאכול את הפרי והוא מתאים לקינוחים שונים וריבות כמו גם לאכילה במצבו הטבעי – הישר מהעץ. הפרי צומח ומבשיל על העץ במספר מחזורי ניבה שנתיים כאשר עיקר הניבה מתרחשת באמצע – סוף הקיץ. בתוך הפרי מספר רב של גרגירים קטנים צהבהבים בגודל של כחצי מ”מ.
דובדבן פנמה הנו עץ שורד בעל קצב גידול נמרץ. העץ מתפתח ומשגשג גם בקרקעות דלות ויכול לסבול רמות חומציות גבוהות יחסית כמו גם מחסור זמני במים. גודל העץ בבגרותו כ 8 מטרים במידה שלא עוצב ע”י גיזום.
גרגיר פנמה נחשב כזן פולש הודות לתפוצתו המהירה ולעובדה שהוא לעיתים מסכן זנים המצויים בסכנת הכחדה עקב פלישתו לאיזורי הגידול שלהם. הזרעים מופצים ע”י ציפורים ועטלפי פירות הניזונים מהפרי.
גזע העץ בצבע אדום-חום ונהנה מתכונות של קשיחות יחד עם משקל נמוך. העץ אידיאלי לנגרות. מקלפית העץ ניתן להכין חבלים.
שתילה של דובדבן פנמה בגנים ציבוריים מבטיחה צימוח והצללה מהירים כמו גם נוכחות ציפורים הבאות להנות מהפרי האטרקטיבי בתקופות הניבה.
שורשי העץ אינם אגרסיביים ולא יצרו נזק למבנים ותשתיות סמוכים.
דובדבן פנמה יתמודד היטב עם תנאי האקלים ברוב חלקי הארץ אם כי איזורים בהם רוחות חזקות לא יטיבו עמו. בנוסף העץ אינו עמיד לקרה וימות באיזורים בהם הטמפרטורה יורדת מתחת ל 0. גרגיר פנמה יכול להתפתח ברוב סוגי הקרקעות בישראל אולם היות שישראל אינה משתייכת לבית גידולו הטבעי של העץ מומלץ להעניק לו תנאים טובים ככל הניתן ע”מ להנות מעץ המתפתח היטב.
שתילת העץ אפשרית בכל עונות השנה אם כי באיזורים קרים יחסית מומלץ כי השתילה תתבצע בעונה החמה. יש לשתול את העץ במקום חשוף לשמש כך שיהנה מקרינת שמש לפחות למספר שעות ביום. באיזורים מוכי רוחות מומלץ להגן על השתיל הצעיר בשנותיו הראשונות בעזרת רשת צל הכרוכה מסביב ל 3 עמודים, באופן כזה שהרוח לא תכה בעץ.
למרות שגרגיר פנמה עמיד למחסור זמני במים חשוב להשקות אותו באופן סדיר ובכמות מתאימה. ניתן להשתמש בקומפוסט בריכוז של כ 10% לטיוב הקרקע לפני השתילה.
ליצ’י מהזן הונג לונג מתייחד בכך שיש לו גלעין קטן מאוד – מנוון, שאינו תופס כמעט מקום בתוך הפרי ומשאיר הרבה מקום לציפה בעלת הטעם המשובח והמוכר. בנוסף לכך, הפרי אינו סובל מהכתמים החומים האופיניים לזני הליצ’י האחרים – מאוריציוס ופלורידני לאחר הקטיף ועל כן ניתן לשמור אותו במקרר זמן ארוך יותר.
זן זה מגיע אלינו מויאטנם וכרגע מגודל רק בחלקות ניסוי של מכון וולקני ובמספר שטחים מצומצם באיזור סובב כינרת. במשתלה מוצע כרגע מספר מוגבל של עצי ליצ’י מזן הונג לונג במיכלי 10 ו- 25 ליטר.
הפרי מעט גדול יותר מפרי ליצ’י מזנים אחרים ומשקלו כ 40 גרם ליחידה. עובדה זו בצירוף הגלעין המנוון שתופס מעט מקום יוצרים פרי בשרני, בעל ציפת פרי עבה יחסית, שיש בה הרבה יותר “מה לאכול” מאשר בליצ’י רגיל. צבע הפרי הבשל ורדרד, זאת בניגוד לזנים האחרים בהם צבע הפרי בהבשלה אדום. טעמו של ההונג לונג דומה לזני הליצ’י המוכרים לנו.
תכונה נוספת לזן זה היא הבשלה מוקדמת של הפרי. בעוד זני הליצ’י המוכרים מניבים בסביבות חודש אוגוסט, ההונג לונג מבשיל ומוכן לקטיף לקראת סוף יוני מה שיאפשר הגעה מוקדמת לשווקים וקבלת מחיר גבוה לק”ג. לאחרונה נשתלו באיזור סובב כינרת מספר דונמים של ההונג לונג לגידול אינטנסיבי.
העץ דומה בגודלו לזנים האחרים: מאוריציוס ופלורידני, ומגיע בבגרות לכדי 6-7 מטרים גובה אם לא מעצבים אותו על ידי גיזום אחת לכמה שנים.
קצב הגידול הנו נמרץ, בניגוד גמור לזנים האחרים.
השורש נוח, מתפתח במבנה של ציצת שורשים ואינו פוגע במבנים וצינורות הנמצאים בקרבתו.
עלוות ההונג לונג סמיכה יחסית, העלים מבריקים ונאים.
ההונג לונג זקוק לקרקע מנוקזת לצורך התפתחות תקינה. ניתן לגדלו בגדודיות במטעים. ההונג לונג, כמו יתר זני הליצ’י, רגיש לרוחות ולקרקע גירנית. במידה שאיזור השתילה חשוף לרוחות מומלץ להקיף את העץ ב3 עמודים וסביבם רשת צל שתבלום את הרוח.
ההונג לונג מגיב טוב לברזל ומומלץ להוסיף לעצים צעירים מעט ברזל אחת למספר חודשים בתקופת האביב, הקיץ והסתיו.
לליצ’י הונג לונג אין מזיקים מוכרים בארץ ואין לו בעיות מיוחדות המקשות על גידולו וקבלת פרי משובח.
איזורי הארץ המתאימים לגידול ההונג לונג דומים לאלו של יתר זני הליצ’י: איזורי החוף, גליל עליון והעמקים. יש להמנע משתילת הונג לונג באיזורים מוכי קרה ורוחות.
מקורה באיזורים הטרופיים והסוב – טרופיים של אמריקה. שמו הלועזי של שיח הפסיפלורה הוא passion rine והפרי נקרא passion fruit.
ידועים מעל 400 זנים של פסיפלורה. בישראל נפוצה בעיקר השעונית הסגולה אשר הובאה לארץ מאוסטרליה בתחילת המאה הקודמת.
הפסיפלורה נפוצה כיום בכל אזורי הארץ.
הפסיפלורה הוא שיח מטפס בעל קנוקנות המאפשרות לו להאחז בעצמים קרובים (גדר, שיח אחר קיר מחוספס או כל דבר אחר) ולטפס עליהם. פסיפלורה הנה ירוקת עד, הפרחים בקוטר של 5 עד 8 ס”מ, צבעם לבן והמרכז סגול. זמן הפריחה בארץ הוא אפריל – מאי. הפסיפלורה בעלת צמיחה אגרסיבית ויכולה להשתלט על כל הגינה אם לא גוזמים אותה ומכווינים את צמיחתה.
לתיאום הגעה ניתן להתקשר: 04-6371434
תיבת אי מייל: mashtela123@yahoo.com
גודל הפרי הבשל כ 7 ס”מ בקוטר, צבעו סגול – ירקרק וככל שההבשלה מתקדמת הופך יותר סגול. בתוך הפרי תמצא תוכן כתום יפה (ובעל טעם ייחודי) וגרעינים קטנים שחורים. הפרי נחשב כאפרודיזיאק (מעורר חשק) וכיום מאוד פופולרי בישראל להכנת מגוון מוצרים: שייקים, גלידות, ריבות עוגות ומה לא.
מומלץ לשתול שתילי פסיפלורה בכל החודשים מחבד חודשי שיא החורף. לאחר השתילה חשוב להקפיד כי איזור השתילה ישאר לח במשך כשבוע עד עשרה ימים (עד שהצמח נקלט).
בחודשי הקיץ החמים יש להשקות פעמיים עד שלוש בשבוע (תלוי בסוג האדמה). בחודשים בהם פעילות הצמח מצומצמת (חורף וסוף סתיו) יש להשקות פעם אחת בשבוע השקיה לא ארוכה. לעיתים, בעיקר בסוף החורף, ניתן לראות סימני הצהבה בעלי הצמח. הדבר נובע לרוב מחוסר בדשן. אפשר לדשן דישון עדין את צמחי ה- פסיפלורה. לצמח בוגר יש להשתמש בכף שטוחה של דשן פעם עד פעמיים בחודש בחודשי הקיץ בלבד! לצמחי פסיפלורה צעירים אפשר לתת דישון מתון אשר יזרז את הצימוח הנמרץ בלווא הכי.
1. שיח הפסיפלורה חי בדרך כלל כ 7 שנים ולאחר מכן מתיבש ומת. אם רוצים לתחזק גדר חי ירוקה כל הזמן, יש לשתול שיח חדש כל 5 – 6 שנים.
2. פסיפלורה צריכה הרבה שמש כדי להתפתח בצורה טובה.
3. צמצום כמויות המים לפני הבשלת הפרי עשוי לזרז את ההבשלה.
4. פסיפלורה מניבה פרי במספר מחזורים בשנה ותספק פירות בשלים במהלך מספר חודשים רצופים החל מתחילת הקיץ.
5. צמח פסיפלורה בוגר שאינו מניב פרי הנו בד”כ צמח שמקורו בריבוי ע”י זרעים. רק צמחים שנוצרו ע”י ריבוי וגגטיבי (ייחורים למשל) יניבו פרי.
היסמין משתייך למשפחת הזיתיים וכולל כ – 200 מינים שמוצאם באיזורים החמים של העולם הישן. היום נפוצים צמחי ה-יסמין באיזורים הטרופיים והתת טרופיים.
מיני ה יסמין הם שיחים מטפסים או זקופים, עליהם על פי רוב נגדיים ומורכבים מ 3 עד 7 עלעלים. במינים בודדים הצטמצם מספר העלעלים לאחד.
פרחי היסמין הנם דו מיניים, ערוכים בקבוצות וריחניים מאוד.
לתיאום הגעה ניתן להתקשר: 04-6371434
תיבת אי מייל: mashtela123@yahoo.com
המין הידוע ביותר הוא היסמין הרפואי (Jofficinale) שפרחיו הלבנים מפיצים ריח ניחוח. מוצאו בצפון הודו ובפרס, גובהו מגיע עד 6 מטרים וגזעו הגמיש אינו יציב במיוחד וזקוק למשען.
קרוב ליסמין הרפואי, מוצאו בהימליה והוא תורבת בכל העולם. פרחיו גדולים מפרחי ה-יסמין הרפואי ואדומים בקצה התחתון.
צורתו צורת שיח , גדל בעיקר באיזורי הים התיכון ומצטיין בפרחיו הצהובים חסרי הריח הפורחים באביב.
ריח הבושם המיוחד של היסמין מנוצל לתעשיית התמרוקים ע”י סיפוחו לשמן זית. ריחו של ה יסמין בא לו בעיקר מן ה קטון – יאסמון המצוי גם בשמן אתרי של פרחי תפוז והקרוב מבחינה כימית לפירתרינים שבבן חרצית.
מאחר שחומר זה הוא מהיקרים שבחומרי הבושם הטיבעיים, מרבים להשתמש בתעשיית התמרוקים בתחליפיו הסינטטיים שריחם דומה לשלו.
תה יסמין – מכינים תה יסמין מפרחי השיח התרבותי הגדלים בסין ומפרחי היסמין הערבי שמוצאו מהודו.
יסמין רפואי – גובה השיח כ- 1.2 מטר, מיכל 6 ליטר.
ניתן לראות בתמונה התחתונה בעמוד זה.
יסמין ערבי (סמבק) – גובה השיח מטר עד שניים, מיכל 10 ליטר.
יסמין אזורי – גובה השיח מטר עד שניים , מיכל 10 ליטר.
יסמין פולי – גובה השיח כ מטר אחד, בעל פרח מורכב בקצות הענפים. מיכל 6 ליטר.
ניתן לראות בתמונה מימין.
כל הצמחים הנם ירוקי עד, מתאימים לשתילה בשמש מלאה או חלקית. אין לצמחים אלו מזיקים מיוחדים בארץ למעט כנימות שעשויות להטפל אליהם לעיתים.
טיפול ביסמין: אין טיפול חריג מעבר לטיפול הסטנדרטי של השקיה ודישון נאותים. הסבר מפורט כיצד יש להשקות ולדשן ניתן לקבל אצל בעל המשתלה.
עץ אפרסק הנו עץ פרי נשיר בגודל בינוני הגדל במרבית האיזורים בישראל ופריחתו בצבע ורוד בהיר משובב עין. הסוג אפרסק מונה מעל אלף זנים. בארץ מגודל האפרסק באופן מסחרי לצריכת השוק המקומי.
לתיאום הגעה ניתן להתקשר: 04-6371434
תיבת אי מייל: mashtela123@yahoo.com
עץ אפרסק מגיע לגובה של כ 4 מטר ורוחב של כשניים וחצי מטר לכל היותר. בצירוף עם עלוותו הדלילה מתקבל עץ שאינו מתאים להצללה. שורשי האפרסק צומחים לעומק ומאפשרים לו להסתפק ולשרוד גם בהשקייה מועטה יחסית. העלים בצבע ירוק בהיר, אורכם כ 6 ס”מ והם צרים. בסביבות חודש נובמבר עץ האפרסק נכנס לשלכת הנמשכת עד לחודש פברואר בו מתחיל הליבלוב מחדש.
הפריחה מתרחשת בחודשים פברואר מרץ ומתאפיינת בכמויות גדולות של פרחים לבנים וורודים בגודל בינוני.
האפרסק חונט את פירותיו בחודש פברואר-מרץ והפרי מגיע בד”כ להבשלה מלאה בחודשים מאי עד יולי. ההבשלה מתרחשת על העץ וניתן לקטוף את הפרי ולאוכלו מייד מבלי להביאו להבשלה נוספת.
הפרי בצבע אדום/צהוב או ירוק בהיר מבחוץ ואדום או לבן מבפנים. בעל ציפה עבה ועסיסית במיוחד. בתוך הפרי שוכן גלעין בקוטר כ 3 ס”מ שאינו אכיל.
אפרסק עודד – מניב בתחילת העונה, הפרי אדום מבחוץ וכתום/לבן מבפנים.
סואלינג – מניב בשלב מאוחר יותר מהעודד, הפרי אדום מבחוץ ולבן מבפנים.
נקטרינה אדומה ולבנה (קיימים מספר זנים).
כמות ההשקיה הנה נגזרת מהאיזור האקלימי בו גדלים העצים, גודל העץ וסוג הקרקע. ככל שהקרקע חולית יותר כך יש להשקות בכמויות קטנות יותר ובמרווחי זמן קטנים יותר זה מזה. איזור בו שוררות טמפרטורות גבוהות וקרינת שמש ישירה גורם לאובדן מים והעץ נדרש להשיג כמויות מים גדולות יותר. עצים גדולים בעלי מערכת שורשים מפותחת מצליחים לשאוב כמות מים מספקת לקיום מן הקרקע בעוד עצים שמערכת השורשים שלהם עדיין לא התפתחה נזקקים לתוספת מים משמעותית.
מזיקים: יש צורך לשמור בפני כנימות, אקריות וזבוב הים התיכון. כל עוד לא מדובר בגידול למטרות חקלאות הטיפול המומלץ אינו כולל שימוש בחומרי הדברה כימיים.
גיזום: גיזום עץ אפרסק מתבצע לאחר שהעצים נכנסו לשלכת מלאה, בדרך כלל בחודשים דצמבר – ינואר.
האפרסק עמיד לטמפרטורות נמוכות ולמגוון סוגי קרקע, כולל קרקעות באיכות ירודה וניתן על כן לגדלו בכל איזורי הארץ. עונת השתילה המומלצת היא בחורף בעת שהאפרסק בתרדמה. בתקופה זו ניתן לשתול אותו חשוף שורש. יחד עם זאת אין כל מניעה לשתול עצי אפרסק בכל יתר ימות השנה כל עוד השתיל נמצא בתוך שק גידול עם מצע גידול (לא עקירה) ומושקה בכמות מספקת שתאפשר לו להתאקלם לאחר השתילה. למדריכים שימושיים בנושאים: שתילה, השקיה ודישון.
עץ השקד נקרא גם שקדיה הנו עץ נשיר, בינוני בגודלו המשתייך למשפחת הוורדניים ומגודל בארץ לחקלאות כמו גם בגינות פרטיות. העץ עמיד לתנאי אקלים שונים וניתן לגדלו בכל איזורי הארץ אם כי גידול מסחרי נפוץ בעיקר בגליל, עמק יזראל ורמה”ג. הפרי בעל ערכים תזונתיים גבוהים ועשיר בויטמינים ומינרלים.
לתיאום הגעה ניתן להתקשר: 04-6371434
תיבת אי מייל: mashtela123@yahoo.com
עץ שקד מגיע לכדי ארבעה מטרים לערך בבגרותו ואינו נחשב לעץ גדול. שורשיו מעמיקים יחסית לגובהו אולם אינם אגרסיביים ואינם גורמים בד”כ לנזק לצנרת ומבנים סמוכים לו. העלים מאורכים וצרים, צבעם ירוק, לא כהה ולא בהיר במיוחד והם מזכירים בצורתם את עליו של עץ האפרסק. השקד נכנס לשלכת בחודשים נובמבר-דצמבר כתלות באקלים בו הוא נמצא. הפריחה מתרחשת בחודש ינואר-פברואר ובמהלכה מתכסה העץ בפרחים ורודים-לבנים משובבי עין.
בשל מידותיו הצנועות ניתן לשלב את השקד בקלות יחסית בגינה הביתית מבלי שהוא יבוא על חשבון עצים אחרים. יש לקחת בחשבון כי בעונת החורף השקד משיר את עליו וכי גם בעונת הקיץ הוא מספק צל חלקי בלבד שכן העלווה אינה סמיכה. אפשרות מעניינת היא שתילתו אל מול חלונות דרומיים של הבית: בקיץ העץ ישמש כמחסום כנגד השמש ובחורף, בעת שהוא עומד בשלכת, הוא לא יצל על החלון ויאפשר כניסת אור טובה.
בארץ נפוצים שני סוגים של שקד מלבד שקדי הבר: שקד אום אל פאחם – זן פורה בעת תנובה רבה ושקדים גדולים. הזן השני נקרא שקד נפא ומצטיין בקליפה נוחה לקילוף. כיום קיימים בארץ זנים נוספים איכותיים בנוסף לשני זנים אלו.
פרי השקד נקרא כמו העץ – שקד והנו ציפה שעירה בצבע ירוק המקיפה זרע. החלק הנאכל הנו הזרע וניתן לאוכלו טרי או לאחר קליה. בפרי קיים חומר בשם אמיגדאלין המשרה על הפרי מרירות. בשקדי בר כמות גדולה יחסית של חומר זה ועל כן טעמו מריר. שקדים שמקורם בעצי שקד מתורבתים מכילים כמויות קטנות מחומר זה מה שמביא לטעם משופר בהרבה. מומלץ שלא לאכול כמויות גדולות מאוד של שקדי בר שכן האמיגדאלין המצוי בשקדים אלו בריכוז גבוה יחסית הופך בגוף לחומצה רעילה.
ניבת פרי ראשונה תתקבל כשנתיים – שלוש אחרי השתילה, תלוי באיכות הטיפול ותנאי הסביבה וכעבור כחמש עד שבע שנים יגיע העץ לניבה מלאה.
השקד עשיר בחלבון, סידן, ברזל, ויטמין B12, חומצה פולית, אשלגן, אבץ, מגנזיום וכן וויטמינים ומינרלים נוספים. רבים טוענים כי לפרי תכונות בריאותיות בלתי מבוטלות והוא משפיע לטובה על בריאות הלב וכלי הדם, הורדת לחץ דם, שיפור מראה העור, שיפור מצב הרוח ועוד.
עץ שקד מתאים למרבית איזורי הארץ ומתמודד היטב עם מיעוט בהשקייה, קרקעות באיכות משתנה ואף עם טמפרטורות נמוכות. יתרה מכך, מנת קור משמעותית בחורף תגרום לפריחה וחנטה מוגברים באביב. יש לשתול את העץ במקום בו יהיה חשוף לקרינת שמש ישירה בכל שעות היום או לכל הפחות בחלק ניכר משעות היום.
מזיקים: עץ השקד סובל בארץ מאקריות, כנימות וכן זבוב הים התיכון העוקץ את הפרי. על אף ריבוי מזיקים אלו ניתן לגדל את העץ ולהנות מפריו ללא שימוש בחומרי הדברה, בעיקר אם בוצעה הכנה טובה לפני השתילה אשר כללה איוורור וטיוב הקרקע ע”י קומפוסט. בנוסף לכך קיימים מגוון אמצעים אורגניים ויעילים להדברת וצמצום פעולת מזיקים.
ניתן לשתול עצי שקד במהלך כל השנה כאשר בתקופה בה העץ פעיל (חודשים ינואר – נובמבר) ניתן לשתול רק עצים שגודלו במיכל גידול כאשר הם נשתלים עם גוש השורשים והאדמה שבו (כמובן ללא מיכל הגידול עצמו). בחודשי התרדמה ניתן לשתול את השקד כשהוא חשוף שורש. בעת השתילה חשוב להקפיד כי איזור השתילה יהיה מנוקז היטב ע”מ למנוע רקבונות באיזור בית השורשים. יש להקפיד שלא לשתול את העץ עמוק מידי תוך כדי כיסוי חלקו התחתון של הגזע.
עץ דובדבן הנו עץ פרי חסון המתנשא לגובה רב בבבגרותו. העץ נפוץ באסיה, באירופה ובמדינות שונות בצפון אמריקה.
בישראל גדלים שני סוגים של עץ דובדבן ובהמשך נסביר על ההבדלים העיקריים בין זנים אלו.
עץ הדובדבן מתאים לגידול בקרקעות מגוונות ויצליח להתקיים במגוון קרקעות (קרקעות כבדות ובינוניות). בכדי לסייע להתפתחות תקינה וטובה של עץ דובדבן יש להשקותו בצעירותו. בהגיעו לבגרות מפתח הדובדבן מערכת שורשים מסועפת המספיקה לו בכדי להשיג את המים הדרושים לו לקיום.
לתיאום הגעה ניתן להתקשר: 04-6371434
תיבת אי מייל: mashtela123@yahoo.com
העץ מתאים לגידול באיזורים שגובהם מעל 900 מטרים ובהם יוכל להנות ממנות קור הדרושות לו לצורך ניבה. עץ דובדבן לא יניב פרי באיזורים בהם לא יוכל לקבל את מנת הקור הדרושה לו.
עץ דובדבן מניב פרי לאחר כ 4 שנים ממועד שתילתו במידה ומקבל תנאי גידול טובים. הפרי בצבע אדום בעל טעם מתוק חזק ודומיננטי, מתאים לקישוט עוגות וקינוחים.
באיזורים בהם עץ הדובדבן אינו מניב פרי נהוג לשתול עץ גודגדן – עץ דומה מאוד בתכונותיו ובפריו לדובדבן אך מסוגל להניב פרי גם ללא מנות הקור הדרושות לדובדבן.
ניתן להשיג במשתלה עצי דובדבן ועצי גודגדן.
עץ נשיר ממשפחת התותיים. שמו המדעי Ficus carica והוא נקרא גם פיקוס התאנה. עץ תאנה נפוץ באיזור אגן הים התיכון ומתאים לרוב איזורי הארץ. קיימים מגוון גדול של זנים הנבדלים זה מזה בגודל העץ כמו גם בתכונות הפרי השונות. פירוט בהמשך.
עץ תאנה גדל היטב בתנאי אקלים וקרקעות שונים, מניב פירות מתוקים בתקופת הקיץ וחסכוני מאוד במים. ניתן לחלק את זני התאנה ע”פ פריים: ירוק, שחור וצבעוני (הפרי מופיע בצבעים שונים כגון ירוק, אדום, סגול וכו’). משתייך לשבעת המינים וגדל באיזור ארץ ישראל מזה אלפי שנים.
לתיאום הגעה ניתן להתקשר: 04-6371434
תיבת אי מייל: mashtela123@yahoo.com
גודל עץ תאנה משתנה בהתאם לזן. מרבית הזנים הגדלים בארץ הנם גדולים ומגיעים למידות של מעל 8 מטר גובה ו 10 מטר רוחב. ניתן לעצב את העץ ולהתאים אותו לגודל הרצוי ללא קושי ע”י גיזום שנתי. עם גדילתו נבנה העץ בצורה דמויית כיפה היוצרת תחתיה חלל מוצל וקריר שניתן לשבת בו בימות הקיץ.
העלים בעלי גוון ירוק, גדולים מפורצים ומאוצבעים.
עץ התאנה מפתח מערכת שורשים ענפה המסתעפת לרוחב ולעומק. מערכת שורשים זו מאפשרת לעץ להגיע למים החבויים בעומק הקרקע וכך להתקיים ללא השקיה כלל, גם באיזורים מעוטי משקעים.
בעת חיתוך ענף או עלה מופרש מעין שרף לבן העלול לגרום לגירוי ופריחות אצל אנשים מסויימים.
גודל הפרי ומועד ההבשלה משתנים על פי הזן. משקל הפרי יכול להגיע ל 55 גרם וקוטרו ל 5 ס”מ בזנים הגדולים ביותר. פנים הפרי יכול להיות ירוק או אדום כהה ועם הבשלת הפרי טעמו הופך מתוק ומשובח. תאנים משמשות להכנת ריבות, קינוחים, עוגות ואף ליווי לבשר.
הפרי סובל מעקיצת זבוב הים התיכון (זבוב הפירות) הגורם לתילוע הפרי. קיים טיפול פשוט ויעיל כנגד מזיק זה.
התאנים השחורות והצבעוניות מגיעות לניבה כארבע שנים לאחר שתילתן. עד אז נוצרים פירות על ענפי העץ אולם הללו נופלים בשלב גידול מוקדם יחסית ולא ניתן לאכול אותם. תאנים ירוקות מניבות בד”כ כבר בשנה הראשונה לאחר השתילה.
הפרי על העץ אינו מבשיל בבת אחת אלא בשלבים ומאפשר פירות בשלים לאורך זמן. לפירות חיי מדף קצרים ולא ניתן לשמור אותם גם בקירור לאורך זמן, על כן נוהגים לייבש אותם. תאנים מיובשות נקראות דבלים ובימי קדם שימשו כ”שימורים” לשיירות וליושבי הארץ.
עץ תאנה הנו עץ עמיד המתאים לתנאי הארץ. עם שתילתו יש להשקות את העץ במשך כשנה וחצי בכמויות הולכות וקטנות. לאחר כשנה וחצי העץ כבר אמור לפתח מערכת שורשים שתאפשר לו להסתדר ללא השקיה נוספת.
לאחר כשנתיים מומלץ להפסיק כליל את ההשקיה שכן ההשקיה פוגמת באיכות הפרי. עצי תאנה מניבים פרי מתוק ומשובח ללא השקיה כלל. בנוסף לכך, ההשקיה עלולה לגרום למחלות עלים ובעקבותן נשירת עלוות העץ.
ניתן לשתול את העץ בכל עונות השנה בכפוף לטיפול מתאים. יש למקם את העץ בגינה במקום בו יש קרינת שמש ישירה מרבית שעות היום.
כאמור, עץ תאנה מתאים לגידול במרבית חלקי הארץ ומתפתח היטב בסוגי קרקע שונים לרבות קרקעות סלעיות, גירניות או כבדות. בנוסף לכך העץ מתמודד היטב עם איזורים בהם משרע הטמפרטורות רחב. חשוב לציין כי העץ אינו מתאים לתנאי מדבר.
החרוב הנו עץ פרי ירוק עד הגדל במרבית איזורי הארץ ומגיע בבגרותו לגובה של כ 10 מטרים. עץ החרוב בעל גזע עבה וניתן לטפס עליו ללא קושי. החרוב מאריך ימים ומגיע לגיל 200 שנה ללא קושי.
שורש החרוב מעמיק ומאפשר לעץ להתקיים ולהתפתח גם באיזורים מעוטי גשמים או באיזורים סלעיים.
פרי החרוב הנו תרמיל באורך של כ 20 סנטימטר, בעל תכולת מים נמוכה מאוד ויש הסוברים כי מכאן בא שמו הדומה למילה “חרב” – יבש. פנים הפרי מכיל כ 15 זרעים אשר בעבר שימשו ליצרת דבק. הפרי מבשיל במחצית אוגוסט ומשמש כיום בעיקר למזון לבהמות אולם יש לו גם שימושים רבים בתעשיית המזון. הפרי נקלה ונטחן ומשמש לייצור שוקולד חרובים הנחשב למזון בריאות.
לתיאום הגעה ניתן להתקשר: 04-6371434
תיבת אי מייל: mashtela123@yahoo.com
פרי עץ חרוב מכיל כ 8% חלבונים, וכן ויטמינים B1, B2, B3, C , סידן, ברזל, אשלגן, נתרן, וסיבים תזונתיים. בעבר נחשב הפרי כתרופה לפצעים בפה, דימומים פנימיים, שלשול, סכרת ועוד.
קיימים עצים דו מיניים (דו ביתיים) אולם מרבית העצים בישראל הנם חד מיניים כלומר זכר ונקבה. הנקבה היא זו הנותנת פרי ואילו הזכר פורח בריח לא נעים. ההאבקה נעשית בעיקר ע”י הרוח.
גידול החרוב מותנה בתנאים אקלימיים של חורף מתון וקיץ חם ויבש ושל מספר גדול של לילות טל בשנה. דרישות המים של עץ חרוב דומות לאלו של עץ זית.
גידול החרוב באופן מסחרי אינו מקובל בארץ בשל אי כדאיות כלכלית אולם הוא מגודל במספר מקומות בודדים בעולם באופן מסודר ונעשה שימוש בפיריו למאכל בהמות, עופות, קמח למאכל אדם ושימושים נוספים בתעשיות המזון, עיבוד עורות, תעשיות נייר, אריגים דבק ועוד.
ניתן להשיג במשתלה עצי חרוב במספר גדלים ומיכלים
עץ נשיר בחודשי החורף (שלושה חודשים), שייך למשפחת הרימוניים, מוצאו באיראן.עץ רימון הנו אחד משבעת המינים של ארץ ישראל ומתאים לשתילה בכל עונות השנה בכל איזורי הארץ.
וונדרפול, ראש פרד, הרשקוביץ ועוד מספר זני כלאיים של זנים אלו. כל הזנים עמידים לתנאי קרקע והשקיה קשים והעץ ככלל נחשב עמיד וקשוח. עץ רימון נכנס לניבה בגיל צעיר – בד”כ בשנתו השלישית.
לתיאום הגעה ניתן להתקשר: 04-6371434
תיבת אי מייל: mashtela123@yahoo.com
עץ רימון הנו בעל מבנה שיחי (מעוצב יותר כמו שיח ופחות כמו עץ). מגיע לגובה של כ 3 עד 4 מטר אם לא גוזמים אותו.
עץ רימון מתאים לפרי ולנוי. משמש לגדרות חיות ומסוגל לייצר אלמנט של גדר חי היוצרת מחיצה בין שני תאי שטח.
עץ שמטופל היטב יניב כמות רימונים רבה. הרימון הנו פרי בעל ערכים תזונתים גבוהים וכן לאחרונה עלתה השערה כי יש לו תפקיד בעיכוב התפתחות תאי סרטן. הרימון משמש למאכל וכן להפקת מיצים לתעשייה.
לאור גלויים של מאפיינים אנטי אוקסידנטיאליים בפרי, עלה הביקוש וחלה עליה במספר הנטיעות בכל איזורי הארץ.
העץ והפרי רגישים למזיקים החיים בישראל, למשל – זבוב הפירות שעוקץ את הפרי, מטיל בו את ביציו ומביא להווצרות תולעים. ניתן למנוע פגיעה בפרי הן באמצעים כימיים (ריסוס) והן באמצעים אורגניים טבעיים.
כמות המים הדרושה נגזרת ממספר גדול של משתנים כגון סוג הרקרע, גודל העץ, עונת השנה ועוד. ככלל, העץ מסתפק בהשקיה מועטה. מומלץ להשקות אחת לשבוע ולעקוב אחרי קיומם של סימני צמא.
ניתן לשתול רימונים בכל חודשי השנה פרט לתקופה שבין דצמבר לסוף פברואר. בעת השתילה יש להקפיד לא לשבור את גוש השורשים שכן הדבר עלול לגרום לאי הקלטות הרימון במקומו החדש. מומלץ לחפור בור מעט יותר עמוק מגובה המיכל ולערבב בתחתית הבור מעט אדמה עם קומפוסט על מנת לספק לעץ חומרי התפתחות והזנה. יש להניח בעדינות את השתיל על התערובת ולכסות באדמה. לאחר השתילה יש להרוות במים. למידע נוסף בנושא שתילה מומלץ לעיין במדריך לשתילת עצים.
ניתן להזמין רימונים מכל הזנים לנטיעות מסחריות. מועדי אספקה מדוייקים ינתנו בעת ההזמנה.
ניתן להשיג עץ רימון בן שנתיים וחצי במיכל 10 ליטר. גובה השתילים כ 150 ס”מ, גזע מעוצה ועבה וחלקם אף נושא פרי.
רימון בן 4 שנים במיכל 25 ליטר.רימון בן 5.5 שנים במיכל 50 ליטר.
בנוסף לכך ניתן למצוא בגדלים ומחירים נוספים ע”פ הקיים במלאי וקצב הגידול.
בתמונה משמאל: עצי רימון צעירים במשתלה (שורת השתילים הצעירים שבמרכז התמונה). שתילים אלו עדיין צעירים מדי לשיווק ויבלו שנה נוספת במשתלה עד שיגיעו לגודל מתאים לשתילה.
1. הרימון עשיר בויטמינים E,C, A וחומצה פולית.
2. מיץ רימונים מכיל אנטי אוקסידנטים בריכוז גבוה והוא יעיל למניעת מחלות לב ומחלות כלי הדם.
3. צריכה יום יומית של רימון מפחיתה את רמות הכולסטרול “הרע” – LDL
4. לפיגמנטים האדומים ברימון חשיבות בהאטת תהליכי ההזדקנות ומניעת סרטן.
5. ניתן להשקות רימונים במים מושבים (לא מי שתיה) ואין כל פגיעה במשק המים.
6. הזנים הנפוצים בישראל הם “וונדרפול” – זן בעל פרי גדול ומתוק ו “ראש פרד” שמגיע להבשלה בחודש אוגוסט,
7. בשנים האחרונות גבר קצב נטיעת הרימונים בישראל, בעיקר בדרום הארץ.
8. לפרי הרימון ביקוש גבוה הן בשוק המקומי והן ליצוא.
9. המחיר הממוצע ששולם למגדל בשנת 2007 הוא כ 600 ארו לטון פרי (ספרד).
10. הודו היא המובילה העולמית בגידול רימונים. מרבית התוצרת נצרכת בשוק המקומי.
השאר את פרטיך ונחזור אליך בהקדם