כיצד גוזמים עצים? מדריך לגיזום עצים

כיצד לגזום עצים – מדריך לגיזום עצים

גיזום עצים ושיחים היא אחת הפעילויות הבסיסיות ומחויבות המציאות הן עבור השתלן במשתלה, הן עבור הגנן החובב המגדל עצים בגינה הביתית והן עבור החקלאי המגדלם למטרות מסחריות. כל מי שמגדל עצי פרי או נוי בגינה, במטע, בכרם או בפרדס נדרש בסופו של דבר לעניין הגיזום והשאלות שעולות הן בדרך כלל, אילו עצים יש לגזום, מתי לגזום ובאיזו תדירות, כיצד ובאיזו מידה יש לבצע את הגיזום.

לתיאום הגעה ניתן להתקשר: 04-6371434
תיבת אי מייל: mashtela123@yahoo.com

מטרת הגיזום

גיזום עצים אינו מטרה בפני עצמה ועל פיו רוב הגיזום מבוצע כדי לשרת אחת משלוש מטרות:
א. עיצוב העץ – הכוונת התפתחות העץ ובניית עץ בעל מבנה “נכון” המשרת את צרכי האדם (צל, גובה נמוך למטרות קטיף וכו’). בדרך כלל, עם גיזום קודקוד הצמיחה, מתחילים לצמוח הפקעים (נקראים גם “עיניים”) שבחיקי העלים בחלקו התחתון של הענף. כתוצאה מכך מתקבלים פיצולים והסתעפויות של הענף ובמקביל חלה התעבות והתחזקות שלו כך שמתקבל עץ בעל מבנה עמיד יותר.
ב. קיצור ענפים ומניעת שבירתם עקב רוח, עומס פרי וכו’. חשוב במיוחד להקפיד על גיזום של עצים שבירים בעוד עצים חסונים יותר (למשל אלון) לא מחייבים גיזום מיידי גם אם התפתחו בהם ענפים ארוכים (שרביטים).
ג. כניסת קרינת שמש אל חלקים פנימיים בנוף העץ.

בתמונה למעלה ניתן לראות עץ מנגו בו נקטם קודקוד הצמיחה. תוך זמן קצר החלו לצאת פקעים בחיקי העלים (מסומן בחץ אדום), אשר במהרה יהפכו לענפים צידיים. צולם במשתלה פברואר 2013.

אילו עצים יש לגזום

יש עצים שלא צריכים גיזום כלל. אלו עצים בעלי בקרה אמירית, כלומר עצים בהם קודקוד הצימוח מווסתת את קצב גידול הענפים הצידיים בכדי שלא יתחרו עם הגזע המוביל. עצים אלו בד”כ בעלי מבנה המזכיר פירמידה. על סוגים אלו שאינם מצריכים גיזום נמנים בין היתר גם ברוש, מינים של ארז, מינים של ארוקריה וברככינטון אדרי.
סוגים רבים אחרים כן דורשים גיזום וביניהם עצים הנוטים לפתח ענפים ארוכים (להם “שלטון קודקודי”), עצים שיחיים – לצורך עיצוב על גבי מספר גזעים וכן עצים גדולים יותר הנוטים לפתח מספר גזעים.

תדירות הגיזום

ניתן לחלק את העצים לעצים בעלי קצב צימוח נמוך, בינוני ומהיר. עצים שקצב צימוחם גבוה דורשים גיזום בתדירות גבוהה – בד”כ אחת לשנה וככל שהקבוצה אליה משתייך העץ הנה בעלת קצב צימוח איטי יותר כך יורדת תדירות הגיזום.
עצים אשר מחד קצב הצימוח שלהם מהיר ומאידך גדלים למימדים גדולים יחסית עשויים להיות בגדר “קרב אבוד מראש” בגינות קטנות. דוגמה טובה לכך היא פילטפורום. זהו עץ נשיר המגיע גם לכדי 20 מטר במקרים מיוחדים. לא מומלץ לשתול עצים אלו אם אינכם יודעים מראש כי לרשותם עומד מספיק מקום להתפתחות.

מועדי הגיזום

ראשית חשוב לציין כי עצים צעירים (שתילים) הנשתלים בגינה לא מומלץ לגזום בתקופה הראשונה, במיוחד אם העץ קטן ונושא עלווה מועטה. גיזום והקטנת העלווה יאיטו את התפתחות העץ. כמובן שיש חריגים למקרה זה, למשל כאשר השתיל בעל ענפים ארוכים במיוחד ושבירים (אופיני לאנונה למשל) והשארה שלהם תביא לשבירה בנקודה אקראית כתוצאה מרוח.

חריג נוסף לעניין זה הוא ענפים שיוצאים מתחת להרכבה בעצים מורכבים (נקראים גם “חזירים”). לענפים אלו נטייה להתפתח במהירות יחסית על חשבון חלק העץ שנמצא מעל ההרכבה. חזירים מתחת להרכבה אופינים לעצי זית מורכבים, עץ מנגו, אבוקדו ומינים רבים נוספים. יש לגזום ענפים אלו קרוב ככל הניתן לגזע העץ בכדי שלא להותיר להם סיכוי להתפרץ מחדש.

מודל הגיזום “הקלאסי” של עצי נוי המיועדים לספק צל ממליץ על השארה של ענף מוביל עד לגובה של כ 2 – 2.5 מטר ורק אז קיטום שלו על מנת ליצור התפצלויות והתרחבות הנוף.

בעצי פרי מומלץ להתחיל לבצע גיזום בגובה נמוך יותר, מה שיאפשר התפצלויות ונוף נמוכים הרבה יותר ויאפשר לקטוף חלק מהפרי בקלות וללא שימוש במתקני קטיף אשר כיום מחייבים ע”פ חוק, רשיון לעבודה בגובה.

גיזום בעצים נשירים

גיזום בעצים נשירים מתבצע בעת שהעץ בתרדמה, בד”כ סוף דצמבר וינואר, לאחר נשירת העלים ועצירת פעילות העץ המתרחשת בחורף. הגיזום יביא להתפרצות פקעים רדומים עם בוא האביב ובכך ליצירת התפצלויות בענפים ובניית ענפים חדשים. נשירת העלים חושפת את שלד העץ ומקלה על בחירת הענפים לגיזום. על קבוצה זו נמנים, בין היתר, גם שקד, תפוח, שזיף, נקטרינה, אגוז המלך, פקאן, רימון, אלון (אנגלי, השעם, תולע, התבור), הווניה מתוקה, לגוסטרמיה הודית, ספיון השעווה, תות עץ לבן, תות עץ שחור, אלביציה ורודה, אזדרכת, מינים של צפצפה.

עצים נשירים מותנים (שאינם נשירים בארצות מוצאם אך בשל האקלים בישראל, משירים את עליהם בחורף), יש לגזום בסוף החורף – תחילת האביב, לאחר שהסיכוי לקרה יורד. על מינים אלו נמנים בין היתר גם צאלון נאה, אלביציה צהובה, בוהניה מגוונת, מכנף נאה, סוגים של כוריזיה ועוד.

עצים ירוקי עד

עצים ירוקי עד (תדיר ירוק) נהוג לגזום בעונת הלבלוב. לבלוב משמעותי מתרחש בסוף האביב וגל לבלוב נוסף, פחות חזק, מתרחש בד”כ בסתיו. בין העצים הנמנים על קבוצה זו והנגזמים במועדים שצויינו לעיל: כל עצי ההדר (תפוזים, קלמנטינות, אשכוליות, פומלות ולימונים למיניהם), גויאבה, זית, חרוב מצוי, תמרהינד ועוד מינים רבים.

כיצד יש לגזום

עד כאן התיחסנו לעצים אותם יש לגזום, מועדי הגיזום ותדירות עתה נעסוק באופן הגיזום.
בעצי נוי יש לאפשר צמיחה לגובה של 2 עד 2.5 מטר ואז לקטום את הענף המוביל ע”מ לקבל התפצלויות ויצירת נוף. בעצי פרי יש לגזום נמוך יותר בד”כ ע”מ לקבל מבנה “שימושי” יותר לעץ וכזה המאפשר לקטוף את הפרי בנוחות.

הגיזום הטוב ביותר כולל השארה של ענפים חשובים או ענפי שלד היוצאים מהענף המוביל בזוית של 60 מעלות לערך. ענפים שיוצאים בזוייות צרות יותר יהיו רגישים לשבר בנקודת החיבור כתוצאה מעומס על הענף. יש להותיר ענפים מכל צידי הגזע כך שיתקבל נוף סימטרי ככל הניתן. כאשר יש מספר ענפים היוצאים מאותה הנקודה יש להשאיר ענף אחד. ענפים ארוכים מידי יש לקצר בכדי להפחית את רגישותם לעומסים ובמקביל לאפשר הסתעפויות נוספות.

בסכימה שלמעלה ניתן לראות בצד שמאל דוגמה של ענף היוצא מגזע בזוית קטנה מ 60 מעלות. הבעיה של ענפים כאלו היא שאין מספיק מקום להרבצת עצה בחלקו העליון של החיבור בין הענף והגזע. דבר זה מחליש את חיבור הענף לגזע. בחלק הימני רואים מצב תקין בו זוית הענף כ 60 מעלות, מה שיאפשר התפתחות כמות מספקת של עצה לחיזוק הענף.

תמונה למעלה ניתן לראות דוגמה של הרבה ענפים היוצאים מנקודה אחת בגזע. זהו מצב לא רצוי אשר עשוי להגביר את הסיכוי לשבירת הענפים. במקרה כזה יש לקטום את כל הענפים למעט ענף אחד אותו מחליטים להשאיר.

מובן שלא תמיד ניתן ליישם את המודל התיאורטי בשטח שכן עצים רבים לא תמיד מתפתחים בצורה המאפשרת גיזום ע”פ מודל זה. עצי פרי לא תמיד מפתחים מספיק ענפים בכדי לאפשר בחירה ענפים מתוכם וצריך “להסתדר עם מה שיש” ולנסות ולעצב את העץ הנכון ביותר.

חשוב לציין שדווקא בעצים שבירים חשוב להשתדל ולהקפיד על עקרונות הגיזום הנכון שבעתיים שכן בניה לא נכונה של עצים אלו תסתיים קרוב לוודאי בשבר מכוער המזיק להתפתחות העץ.

בעצים קשיחים חשיבות הגיזום הנכון פוחתת שכן ענפיהם יחזיקו מעמד גם אם יהיו ארוכים ובזויות לא טובות ביחס לגזע המוביל בשל העצה הקשה והעמידה שלהם.

חידוש עץ/חידוש נוף

גיזום אגרסיבי של ענפי העץ והנמכתו לגובה של כ 1.5 מטר. פעולה זו מבוצעת בעיקר במטעים אך ניתן לבצעה גם בגינה הפרטית בעת הצורך. חידוש נוף נעשה כאשר קיים צורך להכניס אור שמש וכאשר העץ “מתרומם” יתר על המידה (קרי, מפתח נוף גבוה מאוד ועלווה נמוכה יותר לא רואה קרינת שמש), דבר המקשה על פעולות הקטיף.

גיזום עצים סובטרופיים

פעולת הגיזום בעצים סובטרופיים חשובה שכן הגיזום מאפשר חדירת קרינת שמש לצורך פריחה מירבית והאטת התנוונות העלווה בחלקו התחתון של העץ. פועל יוצא של התנוונות העלווה בחלקים התחתונים הוא התרוממות לא רצויה של העץ (ראה הסבר בפיסקה קודמת).

טיפול בעצים בוגרים לאחר גיזום או שבר

עצים בוגרים סובלים מהזדקנות מואצת והחלשות של שלד העץ עקב מספר גורמים סביבתיים וביניהם כניסת זיהומים פטריתיים דרך פצעי גיזום או שבירה בענפים. ייתכן מאוד שפעילות הפטריה לא תראה בתחילה אך עם הזמן פוגעת הפטריה בעצה התומכת (אותה עצה הנמצאת במרכז הגזע והענפים העבים ומקנה להם קשיחות וחוזק). עם התקדמות התהליך הופכים אותם רקבונות לחורים של ממש והווצרותם של ענפים נבובים. התוצאה היא החלשה של העץ ובסופו של דבר לשבירתו.

בתמונה למעלה ניתן לראות ענף שנגזם ולא טופל למניעת כניסת מזיקים ופטריות. ניתן לראות בנקל את ההשחרה על החתך. שימוש במשחת אטימה היה מונע הווצרות השחרה זו. התמונה צולמה במטע נגוע.

חשוב לאחר גיזום או במקרים של פצע שבירה למנוע כניסת מזיקים ע”י שימוש במשחות איטום או אמצעי איטום ייעודיים אחרים לאיטום מוחלט של הפצע. קיימות מספר סוגי משחות איטום לפצעים, תפזהיל היא הפשוטה ביותר להשגה. חשוב להשתמש בהתאם להנחיות השימוש של התכשיר ולהשתמש בכל אמצעי ההגנה הדרושים.

במקרה של גיזום, יש לאטום את החתך ע”י משחה באופן מיידי. במקרה של שבר יש לנסות וליישר את השבר במידת האפשר ולכסות את כל פני השבר במשחה. פצעים ישנים יש לנסות ולנקות היטב או לגדום את החלק הקרוב לפצע אם ניתן ורק אז למרוח את המשחה.

קיים תחום שלם של אורטופדיה לעצים המושאל מתחום הרפואה המציע טיפול וטיפול מונע למקרים של חולשה בשלד העץ אולם לא נכנס כאן לנושא.

לחץ לצפייה בכל המאמרים המקצועיים
המאמר מאת משה ויניק